טעויות נפוצות בצוואות – איך להימנע מסכסוכים משפחתיים?

הרבה פעמים אנשים כותבים צוואות מתוך מחשבה שהם עושים את הדברים נכון. אבל טעויות קטנות, אפילו כאלה שאנחנו לא מודעים אליהן, עלולות להשפיע בסוף הדרך ולגרום גם לסכסוכים משפחתיים. אני רוצה להכיר לכם את הטעויות הנפוצות, והקריטיות, שאני רואה שאנשים עושים כשהם מכינים צוואה.

הטעות הקשה ביותר: הוראות שאי אפשר ליישם במבחן המציאות

הטעות הקשה ביותר שאנשים עושים כשהם מכינים צוואה לבד היא מתן הוראות בצוואה שאי אפשר ליישם אותן במבחן המציאות. לדוגמה, אם לאדם יש שתי דירות ושלושה ילדים, והוא מורה להם לחלק שווה בשווה תוך 35 ימים, אחרת עליהם למכור את הדירה בחצי מחיר. 

זה אולי נשמע קצת אמורפי או כמו שאלה בפסיכומטרי , אך חשוב לזכור שצוואה, כשנעשית כשרה מבחינה טכנית, היא לא סתם דף נייר. מה שכתוב שם קדוש, ובית משפט לא יסתה מזה. אנחנו גם לא רוצים להגיע לבית משפט שיצטרך לבחון את הצוואה.

התניות דרקוניות והמציאות המשפטית

הייתה לי דוגמה מתיק שייצגתי בו את האחים, שם הורה מבוגר הכין צוואה לבד. הוא כתב תנאי לאחד מילדיו, שהיה מסובך בהימורים, מתוך דאגה שיבזבז את הכסף או ימכור את הדירה. 

ההורה הוריש לו דירה בתל אביב לגור בה כל ימי חייו, אך אסר עליו למכור או לקחת משכנתא. כדי שהדירה תירשם על שמו, נקבע תנאי: עליו להתחתן, להיות נשוי שנתיים ולהביא ילד. תנאי כזה נשמע הגיוני, כיוון שמטרתו לוודא שהבן אדם מתיישב והופך לרציני. אולם, שניים וחצי משפטים פשוטים אלה נעלו את הדירה תחת הוראות הצוואה. 

הבן אדם התחתן והביא ילד, אך התגרש אחרי שנה ותשעה חודשים – פחות מהתנאי של שנתיים. כאשר פנה לטאבו, סורבה בקשתו לרשום את הדירה על שמו כי חסרו לו שלושה חודשים. בבית המשפט, הוא טען שיש להסתכל על המהות: הוא היה נשוי שנה ותשעה, הוא כבר לא מהמר ויש לו ילד קטן, כך שלמעשה עמד בכל התנאים, ושנתיים נועד רק כדי להבטיח שהוא יחזור למוטב. 

למרות זאת, בית המשפט פסק לטובת האחים שייצגתי, ודחה את תביעתו, בטענה שהתנאי של שנתיים לא התקיים.

הימנעות מסכסוכים באמצעות הוראות לא מציאותיות

סיפור זה משמעותי גם במקרים פחות קיצוניים. לדוגמה, אבא מכין צוואה ואומר לילדיו: "אני לא מוכן שתריבו, לכן אני קובע תנאי. את הדירה יש למכור תוך 90 יום, להתחלק בכסף שווה בשווה". ההורה אף מוסיף ענישה: "לא מכרתם תוך 90 יום, בכל חודש אני מוריד לכם 10% מהשווי של הדירה, וכך אני מכריח אתכם למכור אותה מהר". 

הוראה זו נשמעת הגיונית, מתוך דאגה שהילדים לא יריבו. הבעיה מתחילה בשאלה: ממתי מתחילים לספור את 90 הימים? האם מיום הפטירה, או מיום קבלת צו קיום הצוואה? חשוב לזכור שצו קיום צוואה תלוי ברשם הירושה ויכול לקחת זמן. מעבר לכך, יכול להיות שרק לאחר קבלת הצו יתגלו בנכס בעיות רישומיות או חריגות בנייה, ויהיה צורך להסדירן לפני המכירה, וכל הבירוקרטיה הזו לוקחת לרוב יותר מ-90 יום.

ראיתי במקרים רבים, שבהם ניתנה הוראה למכור תוך שישה או שנים עשר חודשים, אך סכסוך בין הילדים או התנגדות לצוואה הובילו לבחינה בבית משפט, והשנה כבר חלפה מזמן. אי אפשר פשוט להגיד "תמכרו תוך 90 יום". 

ההורה מדבר ממקום של פנטזיה שבה הכול קורה חלק ובאורח קסם, אך דברים אלו מייצרים בעיה גדולה ליורשים. לכן, צריך לחשוב תמיד "מה יקרה אם".

הצורך בנאמן והימנעות ממינוי מנהל עיזבון

בסיטואציות כאלה, בצוואה לעיתים ממונה מנהל עיזבון. בהרבה צוואות יש משהו אוטומטי שבו עורך הדין שמכין את הצוואה אומר "אני אהיה מנהל העיזבון". לדעתי, נדירים המקרים שבהם באמת צריך מנהל עיזבון. מנהל עיזבון מקבל את שכרו מתוך העיזבון עצמו, באחוזים הנעים בדרך כלל בין 1% ל-4% לפני מע"מ (בממוצע 2%). כאשר מדובר בדירות ונכסים, סכום זה יכול להגיע למאות אלפי שקלים, גם כשאין בכך צורך והחלוקה ברורה.

במקום זאת, כאשר יש חשש לסכסוך או בלאגן, אפשר לקבוע בצוואה תנאים שאומרים שמי שיעשה בלאגן "ייענש" ויקבל פחות כסף. אופציה טובה אף יותר היא למנות נאמן. 

הנאמן, שתנאי שכרו נקבעים מראש (לפי שעות עבודה, במחירי שוק), ימכור אותם, ויחסוך הרבה כסף מהילדים וממריבות. הנאמן, המתמנה מתוך הצוואה ללא צורך באישור בית משפט, מקבל לידיו את כל הרכוש, כך שהילדים בכלל לא יכולים לגעת בו. הוא מחלק את הרכוש לפי ההוראות, עושה זאת יותר מהר, יותר פשוט, ובפחות כסף בדרך כלל. זוהי אפשרות נהדרת, למעט עבור מי שממנה את עצמו כמנהל עיזבון.

איזון וציוויים מוסריים

טעות נפוצה נוספת היא אופן חלוקת הירושה לילדים מבלי לספר להם למה נעשה האיזון. לדוגמה, אם הילדים קיבלו מתנה סכום כסף לקניית בית, אך לילד הרביעי כבר לא נשאר מספיק כסף, ומאזנים זאת בצוואה ללא הסבר. במצב כזה, הילד שלא קיבל הסבר עלול לטעון: "איך יכול להיות שאח שלי קיבל 400,000 שקל יותר ממני?".

כדאי להכניס לצוואה ציוויים מוסריים. ציוויים אלו אינם בעלי תוקף משפטי, אך הם מספקים הסבר לילדים האהובים על חלוקה שונה שנעשתה לצורך איזון. בנוסף, חשוב תמיד להכניס "כוכבית" הקובעת שהאיזון שקבע המצווה הוא סופי, וגם אם יתגלו בו טעויות בעתיד, אסור לערער עליו. 

ללא סעיף זה, פותחים פתח לבית המשפט שבו הילדים יריבו על חישובים שלא הוצמדו למדד או על טעויות אחרות.

הקפדה על פרטים מזהים

טיפ בסיסי חשוב שיש ליישם הוא הקפדה על רישום המספר המזהה של האדם לו מורישים (כמו תעודת זהות). שמות משפחה ושמות פרטיים משתנים, ויכולות להיות טעויות ברישום. מספרים מזהים יכולים להיות מספר דרכון, רישיון נהיגה, או מספר אישי בצבא. תמיד יש לרשום זאת כדי לזהות בוודאות את האדם, אחרת זה תוהו ובוהו ופתח למישהו אחר לטעון: "זה בעצם אני". באותה נשימה, במיוחד בנכסי נדל"ן, תמיד יש לדאוג לרשום את הגוש חלקה ותת חלקה. 

אם אין פרצלציה וקשה לזהות באופן חד-חד ערכי, יש לזהות את הדירה בצורה שאי אפשר לטעות, למשל: "קומה שלישית פינה דרום מערבית". אחרת, כאשר מורישים יותר מדירה אחת, זה יכול להיות פתח לצרות ולבלאגן לא קטן.